תכנית ברקלי היא שילוב יוצא דופן של הטוב שבכל עולמות המשפט המסחרי:
מרתקת בתכניה, פותחת ומרחיבה אופקים לסוגים והיבטים שאינם נחלת
היום-יום, מייצרת יכולת להתבוננות בוחנת של תחומים שונים שלכאורה
ברורים מאליהם ומקנה עושר אינטלקטואלי למשתתפיה. צוות המרצים
והסגל הם לא פחות מ"נבחרת מנצחת", אשר עושים הכל כדי להפוך את
התוצאה בשטח והחוויה הלימודית ללא פחות ממדהימה. הכל מתבצע באופן
המאפשר התמסרות ללימודים תוך שילובם בהמשך החיים המקצועיים של
כל אחד ממשתתפיה כך שהתוצאה הסופית היא חד־משמעית:
מומלץ, ובגדול!
במשך שנים שקלתי מדי קיץ את הרעיון לשוב לספסל הלימודים ללימודי תואר שני,
במשפטים או מנהל עסקים. תמיד ביטלתי לבסוף את הרעיון, משום שלא מצאתי תכנית
מספיק אטרקטיבית ומפתה. כאשר נתקלתי בקיץ שעבר בפרסום של תכנית ברקלי
חשדתי שזה בדיוק מה שחיפשתי. תכנית המתרכזת במשפט מסחרי, שילוב בין קורסים
אקדמיים לקורסים מעשיים המועברים ע"י טובי המרצים שהפקולטה יכולה להעמיד
ולקינוח – חודש לימודים בברקלי. ואכן, לא רק שלא התבדיתי אלא שהמציאות עלתה
על הציפיות... משפטן המעוניין אחרי מספר שנות עבודה לעדכן ולשפץ את ידיעותיו
בתחום המשפט המסחרי או המבקש לאוורר מעט את סדר היום הפרקטי העמוס עם
מעט "רוח" משפטית, ימצא בתכנית ברקלי את מבוקשו. מאחר שהשנה היתה שנת
הבכורה של התכנית ברור שבהמשך היא יכולה רק להשתפר, ואני ממליץ עליה בחום.
בזכות "תכנית ברקלי" הצלחתי להגשים שני יעדים, שבמשך שנים ארוכות סברתי,
כי בשל גילי, מעמדי, מצבי המשפחתי (ועוד כהנה תירוצים מתירוצים שונים) הם
אינם עוד בני־השגה מבחינתי: הראשון, לשלב לימודים אקדמיים ברמה גבוהה,
תוך כדי המשך עבודה אינטנסיבית בעריכת־דין, ומבלי לגרור את הלימודים במשך
מספר שנים. והשני, להתנסות בחווית הלימודים בחו"ל באחד מהמוסדות האקדמיים
היוקרתיים והמובילים בעולם. מאחורי צמד המילים "תכנית ברקלי" מסתתרת קבוצה
של אנשים מובחרים שסייעה לי להגשים את היעדים האמורים, מעל ומעבר לכל
ציפיותיי המוקדמות — טובי המרצים בפקולטה למשפטים בתל־אביב ובברקלי,
שהעבירו קורסים מרתקים, תוך הקניית כלים פרקטיים: סגן דקאן (פרופ' עומרי ידלין)
ומזכירת התכנית (גב' הדס נטע־חיים), שפינקו, דאגו, התחשבו ועודדו וכן תלמידי
התכנית. מדובר בשילוב מנצח, שהוליד גם חברויות אמיצות וחוויות משותפות
בלתי־נשכחות. אני משוכנע, שתכנית ברקלי תמשיך להיות התכנית המובילה
גם בשנים הבאות, ואני ממליץ עליה ללא היסוס.
אם תואר שני - למה דווקא בתל אביב־ברקלי? התשובה שלי היא שהמסגרת היא
אכן מיוחדת. החל בהרכב של נבחרת המרצים בתחום המשפט העסקי ודיני החברות
באוניברסיטת תל־אביב; עובר לניסיון להתאים את המערכת לצרכי הסטודנט ולפטור
אותו מכל הטרחה הבירוקרטית של הלימודים, כך שכל מה שנותר הוא לקרוא את
החומר ולבוא לשיעורים; ובנוסף גישת ה"אבות" של התכנית - אריאל פורת ועמרי
ידלין, כולל הנכונות שלהם להקשיב לסטודנטים ולהיענות להצעותיהם, וה"אמא" של
התכנית - הדס נטע חיים שעשתה פלאים בכל השנה ונתנה לכולם הרגשה שאכפת
לה מכל אחד ואחת. יש כמובן גם את ה"דובדבן" של החודש בברקלי, שהוא חוויה
בפני עצמה שלא הייתי מגיע אליה ללא התכנית.
ה"שורה התחתונה" - מהניסיון שלי - מומלץ.
כשנרשמתי לתוכנית, לא היה לי מושג היכן אמצא זמן לקרוא חומרים, לעמוד במטלות
אקדמיות ולהגיע להרצאות. אלא שדי מהר ובאופן פרדוקסאלי, השעות האלה בימי
שלישי־שישי הפכו מפלט של זמן איכותי של תכנים עמוקים, פרקטיים ועדכניים ביותר
בתחומי המשפט המסחרי, אשר הועברו לנו באופן סוחף תוך בניית דיון וחשיבה
יצירתית. בחירת הנושאים נגעה במספר רב של תחומי משפט מסחרי, החל במיזוגים
ורכישות, ניירות ערך והגבלים עסקיים וכלה בדיני בטוחות ובמבוא למימון חברות.
הלימודים באוניברסיטת ברקלי הם חוויה מצוינת בכמה רבדים, כאשר ברמה האקדמית
לא היו יותר מדי הנחות לישראלים הרעשניים. בנוסף לבחירת חומרים מבריקה וסגל
אקדמי מעולה, התוכנית ניחנה בסגולה נדירה בצורת מנהלת ושמה הדס נטע־חיים
שבזכותה הדברים קורים כמו שלא הייתם מאמינים על פקולטה למשפטים, תמיד
הייתה כדי לסייע בכל עניין קטן כגדול, בהתמדה ובחיוך והיא חלק מהמוניטין של
התוכנית הזו. בהצלחה לכולם, אני מקנא במי שהתוכנית עוד לפניו.
כמי שבמאמץ ניכר חזר, כתלמיד, לספסלי האקדמיה, מה בעצם חיפשתי
בהצטרפי לתכנית? בעצם, לא מעט: ראשית, עניין: הלימודים, זו הפעם,
הם בבחינת "תורה לשמה" ולא בבחינת "קרדום לחפור בו". על כן, חיפשתי
בהם את הפרספקטיבה האקדמית, מרחיבת האופקים, שאינה כבולה לטכניקה
ולשגרה היומיומית, ואינה נרתעת ממעט מעוף ותאורטיקנות - מחד, תוך שהיא
עוסקת במאטריות שאינן מנותקות ממישורי ומיתחומי העשייה הפרקטית ואינה
זרה להם - מאידך. עוד ביקשתי מזיגה נכונה של רמת הדרישות: היותן מאתגרות
וממשיות - אך גם כאלה שגם בני תמותה עסוקים בטרדות של עשייה, פרנסה
ומשפחה יכולים - גם אם במאמץ מה - לעמוד בהן. שלישית - ולמען האמת, גם
אם אין הדבר מוסיף בהכרח כבוד לח"מ, לא פחות חשוב - הצד הארגוני והתמיכה
המנהלתית: שיהיה נוח, יעיל, זמין, וכן - גם מפנק: שלא יתווספו לקושי ולאתגר
האינטלקטואלי והעיתויי - גם קשיים טכניים מעשיים, שבסופו של דבר יהוו את
ה"מסמר הקטן" עליו יפול דבר, ואת התירוץ שיגרום לי לדחות, שוב, את מימוש
הרצון לחזור לתחושה המעוררת והמחדשת שבלימוד והוספת דעת. אכן, כפי
שאמרתי - רשימת דרישות בלתי מבוטלת בעליל... לשמחתי, עונה התכנית על
רשימה זו, במלואה, באופן הראוי ביותר. היא מעוררת ומחדשת ומחייה אינסטינקטים
ישנים של לימוד באקדמיה ודפוסי חשיבה שאינם מנסים להיות תכליתיים ברמת
היומיום: היא תובענית במידה, ואפשרית במידה: היא יעילה, "מתקתקת" ומפנקת:
המשתתפים בה טובים וראויים והאווירה בה נעימה וחברית: היא אפילו, כ"בונוס",
מתחברת ומתקשרת גם לעולם העשייה הפרקטי.
1
|
